התפתחות ציור הדמות אצל ילדים

ציור הדמות הוא אחד הציורים הייצוגיים הראשונים של הילד. כנראה משום שהאדם, ההורים, האחים, והילד עצמו הוא מרכז עולמו הרגשי.

להורים שמוטרדים מאיך הילד מצייר, ראש גדול, אין רגליים, לא כמו במציאות —

חשוב לדעת: הילד אינו מצייר את האדם כפי שהוא נראה במציאות, אלא כפי שהוא נחווה מבפנים. לכן הדמויות הראשונות אינן תיאור חיצוני, אלא ביטוי של חוויה רגשית ושלב התפתחותי.

לפני הדמות – נולדות הצורות

כדי שילד יוכל לצייר דמות, עליו לרכוש קודם יכולות רגשיות ומוטוריות בסיסיות: נקודה, עיגול, קווים מאוזנים ומאונכים — ולבסוף חיבור ביניהם.

רק כאשר נוצרת היכולת לחבר צורות ולהחזיק אותן יחד, יכולה "להיוולד" הדמות.

התרחבות וייחודיות (גיל 6–9)

הדמות מקבלת תנועה ותנוחות. מתווספים שיער, שיניים, פרטי לבוש וזהות מגדרית. בהמשך מופיעים גם חפצים, בעלי חיים ודמויות נוספות — והציור כבר מתאר מערכות יחסים ומרחב.

למה לא ללמד את הילד לצייר דמות?

התפתחות ציור הדמות מתרחשת בסדר פנימי וקבוע. כאשר מלמדים ילד לצייר "איך נכון", הוא מאמץ צורה חיצונית במקום לגלות אותה מבפנים.

האצה אינה מקדמת את ההתפתחות — ולעיתים אף חוסמת אותה. כאשר הילד יוצר מתוך עצמו, הוא לומד לחקור, לסמוך על תחושותיו ולהאמין ביכולתו.

הורה המאפשר זאת מעניק לילדו לא רק ציור — אלא בסיס לביטחון וליצירתיות.

"המראות טפחו בי מכל צד, וטוב שאמא ישבה לצידי, מלווה את השתאותי, בלי להפנות את תשומת לבי ובלא להסביר. בהמנעות זו הרשתה למראות לזרום ישר אלי..."

— אהרון אפלפלד, "אבי ואמי" (עמוד 6, הוצאת כנרת, זמורה ביתן)