בדרך לממש חלום.

אריאלה, מטפלת אלטרנטיבית, גרושה בת 50, הגיעה לטיפול מתוך רצון לממש חלום -הקמת ביה”ס בתחום הטיפולי שלה. היא רצתה לברר מה עוצר אותה מלהגשים ולהוציא לפועל את חלומה?

בפגישה הראשונה הגיעה אריאלה נרגשת מהתרחשויות היום. בקשתי אותה לצייר את תחושותיה בצבעים וצורות כדי לאפשר לה להירגע ולבטא את התרגשותה.
אריאלה בחרה לצייר עם צבעי אצבעות מתוך מבחר רב של צבעים (צבעי פנדה, גואש, גירים, עפרונות וטושים) ואמרה: “בא לי לצייר מהלב, לא בסטריליות, המברשת בשבילי מייצגת סטריליות” כשסימה לצייר תארה את הציור כבלגן שיש בו קו שחור התוחם ללא כיוון ברור וכתם צהוב שהזכיר לה “מדוזה , רכיכה וטפיל” (הרך מתואר כמשהו שלילי) וכן הוסיפה שיש צבע אדום שהוא” המפעיל” במילון האסוציאציות שלה.
לאחר מכן ציירה ציור נוסף שצויר אף הוא ללא הנחיה מצידי בצורה אינטואיטיבית כשהפעם התוצר נראה מאורגן יותר “עם בהירות וניקיון”.
היא הוסיפה ואמרה שהנגיעה בבלגן אפשרה לה ליצור את השקט. “בעצם, אני ז ק ו ק ה לבלגן בשביל השקט והשקט בשביל הבלגן, מן מעגליות” כך הבינה מהציורים שציירה את הצורך באי הידיעה ובתחושת הבלגן, הבינה כי הם דרושים עבורה ליצירת שקט וסדר, ואין האחד עדיף על פני השני אלא הם משרתים זה את זה.

בפגישה הראשונה, כאמור, ביקשה אריאלה באופן ישיר שאעזור לה להגשים חלום לפתוח ביה”ס ולחפש מה חוסם ולא מאפשר להגשים את החלום. בהתייחס לבקשתה, הצעתי לה בפגישה הבאה לצייר גשר ובו תתאר בספונטאניות בצורה וצבע את מיקומה הסימבולי על פני הגשר, את האופן בו תופסת עצמה בהווה, את המקום ממנו היא מרגישה שבאה וכן את המקום אליו רוצה להגיע. אריאלה ציירה דמות גדולה בתחילת הגשר, קטנה באמצע הגשר ולבסוף ציירה עץ כמקום שאליו רוצה להגיע.

אריאלה הופתעה מן התוצר והבינה מתוך התבוננות בציור, שכדי לעלות על הגשר יהיה עליה לעשות איזשהו שינוי ל”הקטנה” ו”אי ידיעה” כמו שהתקטנה במרכז הגשר. “עם כל הגודל של עכשיו לא אוכל ללמוד כלום” אמרה. העץ הירוק התאים לה כדימוי אליו רוצה להגיע בסמלו עבורה “כוח מרפא נותן שלווה וביטחון”.

אלמנטים נוספים שעלו דרך הציורים וההתבוננות בהם היו החסימות והגבולות שעושה לעצמה, הקושי לנגוע ברכות שבתוכה, הגילוי שיש פערים בין כישוריה הרבים בעולם המציאות , יחד עם הקושי להיות על הקרקע. שיש משהוא במעבר בין העולם הפנימי לחיצוני שדורש הבנה.


ציור מהלב

גשר שמוביל מדמות לעץ

כשביקשה אריאלה לחקור דרך הציור את המחבר והמפריד בין עולם הפנים והחוץ נוצרו ציורים עם מפגשים בין צהוב רך לבין צבעים סגולים קונטרסטיים בעלי צורות חדות החודרות לתוך הצהוב כאילו הרך בסכנת התקפה. תהיתי ביני לביני האם הצורות והצבעים האלו מייצגים את המפגש בין הפנים והחוץ בעולמה? והנה, כאשר פרשנו נייר חום גדול מתחת לציור שציירה קודם כדי לראות מה קורה כשיש מרחב גדול יותר בחוץ, ציירה אריאלה ללא מחשבה ובמהירות רבה: מסגרת! ההפתעה למראה המסגרת הייתה גדולה ודמעות זלגו מעיניה כתגובה. כאבה על כך שלא יכלה לנצל את המרחב הגדול יותר לחופש, על כך שיצרה גבול וחסימה.


מפגשים בין הרך והחד

המסגרת לחופש

ציורים אלו והתובנות בעקבות ההתבוננות בהם, הובילו אותה לעבוד על קבלת הרכות שבה, על היכולת לתת לרגש ולרכות לצאת בלי לפחד. לאט לאט, עם הפגישות היא עברה תהליך של שינוי שהתבטא בסגנון הציור: משורות וקוים בפנדה החלה אריאלה לצייר צורות רכות בצבעי גיר נמרחים. “כמו ליטוף” אמרה עליהם.


שורות וקווים

מותר להביא את הרוך החוצה


כבר נוגעים בקרקע

התבוננות בציוריה של אריאלה בשלב זה של הטיפול, מגלה כי הציור של אריאלה יותר נוגע בקרקע (תחתית הדף מסמלת זאת) והצבע החום אדמה נוסף בציוריה. נגיעה זו בקרקע נותנת בטחון וגם מאפשרת לה לגעת בדברים העמומים יותר והבלתי ידועים.

אריאלה למדה לראות ולקבל את תרומתם של הניגודים שנעים בתוכה, את הכוח והרכות, הידיעה ואי הידיעה, הסדר והבלגן, החופש והמסגרת. שתינו מקוות עכשיו כי מהמקום הלומד המקבל והמחבק הזה, תהיה אריאלה בדרך להיות עץ הירוק והבטוח אליו שאפה להגיע.

אריאלה באמצע המסע. והיא עושה דרך לממש חלומה. אני תקווה שמתוך הכתוב ניתן גם לראות את העניין הערך והמשמעות שיש לתהליך, לדרך כעומדת בפני עצמה. התיאור וההדגמה נעשו בהסכמתה של אריאלה.

הבקשות והסיבות לעבור תהליך דרך האמנות הן רבות ושונות מאדם לאדם, לפעמים יהיו קונקרטיות כמו זו שתוארה ולפעמים מדובר ברצון להיות עם מודעות גבוהה יותר, רצון לצייר באופן חופשי יותר, להיות שמח יותר, שלו יותר , חזק יותר מתקשר יותר ועוד ועוד. אופן הטיפול אף הוא יהיה שונה. השוני יירקם על פי הקשר שנוצר והצרכים השונים שלכל אחד ואחת מהמשתתפים במסע.

חויית הטיפול בקולה של המטופלת:

“הגעתי למיכל כדי להוציא לפועל את החלום שלי. לגעת בו ולאפשר לו קיום במציאות. אם בהתחלה חשבתי שאגיע ונתמקד בבית הספר התבדיתי. התהליך לוקח אותי למסע עמוק אל תוך עצמי כשבמהלכו אני עוברת תובנות על עצמי ועל דרך ההתנהלות שלי עם העולם ובעצם על דרך ההתנהלות שלי עם עצמי.

במהלך המפגשים אני חווה את המרחב להביע את מי שאני בכל רגע נתון כדי שאוכל לקבל נקודת מבט נוספת על מה שקורה בחיי.
הטיפול באומנות מאפשר לי לצאת מתוך הביטוי הרגיל של מילים ובמיוחד מהתחושה שמילים לא ממש מדייקות ולוקח אותי לאזור שהוא לא מוכר לי ולשפה אינטואיטיבית שבה אני יכולה להביע את עצמי בקשת חדשה, לא מוכרת ונפלאה.

באחד המפגשים ציינתי שאני מדברת בשפה של “לא” כדי להביע “כן”. בסוף המפגש, בצורה אינטואיטיבית לגמרי וללא מחשבה בכלל השתנה ההרגל. ועד היום כמות ה”לא” בשפה המדוברת שלי ירדה פלאים ואני משתמשת יותר ב”כן” וזה מפתיע ונעים לי וגם לאלו שמסביבי. הגילויים הם מפתיעים ותמיד מרגשים. התובנות שבאות בעקבות הגילויים הן שלמות ומקדמות אותי בחיי.”