רציתי לדעת אם גם לעוסקות בתרפיה באמנות,חובה שיהיה רישיון ממשרד הבריאות כמו פסיכולוגיה או רפואה או שתעודה מספקת, בזמן האחרון יש המון סוגי טיפולים בשוק וחשוב לי לדעת האם יש דרך לדעת מי אכן מטפל מוסמך

תודה רבה מראש, דנה.

נעים היה לשמוע דרך התיאור שלך,על כל הדברים הטובים והיפים המאפיינים את בנך.

ניתן גם היה להבין את הכאב שלך לביטויים הרגשיים הנילווים לבעית הקשב והריכוז שלו ,המאופיינת בחוסר היכולת שלו להכיל תיסכול,ומפריעה לו גם חברתית.

מבחינה לימודית אני מבינה שהוא מטופל,ושם את סומכת עליו ,ולא דואגת,מצויין.

לשאלתך,איך טיפול באמנות יעזור לו ,הטיפול באמנות יאפשר לו לרכוש שפה רגשית,(קשי שמאפיין ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ,שנוטים להגיב באימפולסיביות ) .הטיפול באמנות תיתן לו יכולת להביע את כל קשת ריגשותיו ותיסכוליו,ובכך תוכך להרגיע אותו,וללמד אותו להגיב בדרכים מוכלות ומאוזנות יותר. כמו כן הטיפול באמנות היא דרך שמאפשרת להכיל את העוצמות המאפיינות ילדי קשב וריכוז דרך היצירה,וכן נותנת למטופל רישום ותיעוד לחוויותיהם ,ועוזרת להבין ולהרגע על ידי כך.

טיפול באמנות היא חוויה שיכולה להיות מהנה ומחזקת דימוי עצמי דרך היצירה.

לבקשתך הדרך ליצירת קשר:טלפון 0544-992066 או bmichal8@zahav.net.il

אשמח לשוחח,

בבברכה,

מיכל.

אני אמא לילד בן 9 וחצי הלומד בכיתה ד'.
לבני יש קשיי למידה - ומקבל עזרה הן מבית הספר והן באופן פרטי.
העניין הלימודי אינו מטריד אותי במיוחד אלא העניין הרגשי מעסיק אותי ומטריד אותי מאוד.

בני הוא ילד מקסים חכם , וטוב , אך יותר מידי רגיש , זה מתבטא בבכי על כל דבר , כעס, עצבים , יללות כחתול,וכו..

הדבר פוגע בו , ומרחיק את החברים שסביבו אשר אינם מבינים את ההתנהגות ואת סף התסכול הנמוך שיש לו.

התייעצתי עם מס גורמים והמליצו לי מאוד על תרפיה באומנות , האם הדבר אכן יכול להועיל לו?

אודה באם תעדכני אותי בתשובה

אגב הכיצד ניתן ליצור עימך קשר?

לאחר קריאתי את התיאור על ביתך, נותרתי עם מס שאלות, וזאת לאור הפער הגדול בין הציונים הטובים שהיא משיגה,ולקשייה בביה"ס, וכן הסתגלותה לחברים אחה"צ, ובבוקר לא.

מעניין אותי איך היה עבורה השהות בגן? האם גם שם היו קשיים?

איך הקשר שלה עם המורה? כמה הדמות הסמכותית משפיעה עליה בהתנהלות?

על פניו נראה שיש לחזק את הדימוי העצמי שלה, כדי שתוכל לתפקד גם כשהתנאים פחות מותאמים לה. ביתך כנראה מאד רגישה,וכדאי על פי דעתי, לנסות לתווך בינה לבין
ביה"ס, על ידי דמות ניטרלית, מקצועית, טיפולית.
(מנסיוני, זה מאד עוזר).
טיפול רגשי,וטיפול באמנות בפרט(בגלל אהבתה לאמנות), מתאימה לביתך, ויכולה לעזור לה.

הטיפול יכול לעזור לה להעלאת הדימוי העצמי,להיפתח, להרגיש טוב יותר עם עצמה, ולבטא תיסכולים וקשיים, וכן לקבל כלים להתמודד איתם.

נראה שכדאי למהר לטפל כדי שהקשיים לא ייקבעו.

כל טוב,

מיכל.

יש לי כבר תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטאות, לכן מה שאני מחפשת עכשיו שאני עושה שינויי קריירה זה חום ותמיכה , ולא בתואר, על איזה מוסד לימודים היית ממליצה - בית ברל, לסלי קולג' או סמינר הקיבוצים? איפה יש דגש יותר על הפן המעשי, העבודה המעשית, והאומנות ברמה גבוהה?
(אלה שלושת המקומות שאני מכירה באזור המרכז)

לשאלתך לגבי חולי אלצהיימר ,אוכל להפנות אותך לספר שמתאר בהרחבה את תרומתו של התרפיה באמניות לחולי האלצהיימר.הספר נקרא "כשמילים מאבדות משמעות,חולי אלצהיימר מתקשרים באמצעות אמנות.רות אברהם."הוצאת אח.הספר מתאר את התרומה הרגשית ,ואת העזרה של הטיפול באמנות עבור החולים לתקשורת סמלית כשאין מילים.

בברכה,

מיכל.

אני חושבת שההתלבטות שלך לגבי לימוד מקצוע של הטיפול באמנות,האם כדאי? האם התיזמון נכון ?ועוד שאלות,מלמד שכדאי לחכות עם ההחלטה.נראה לי שכדאי שתגבשי דעה יותר ברורה לגבי הנכונות להיכנס לתהליך המחייב.

השיקולים הפרקטיים ללימודים בטיפול באמנות אינם יכולים להיות המרכזיים בהחלטה.זהו מקצוע טיפולי שצריך לרצות אותו מאד,והחלק של התיגמול והפרקטיות לא תמיד יספקו,אם לא שלמים עם ההחלטה.

אני מציעה לך,כמו גם המנחים שלך ,להתנסות בשטח ,לקבל ביטחון בתחום הטיפולי ,ולבדוק מה הוא רצונך המדויק.

נראה לי, שכשתהיי שלמה עם החלטתך,המוטיבציה תעזור לך להתגבר על הקשיים והמורכבות של לימודים עם משפחה.

בברכה והצלחה,

מיכל.

אני מבינה שיש פערים בין היכולות הקוגניטיביות והחברתיות של ביתך, לבין ההימנעות וחוסר הביטחון שהיא מגלה ומביעה פעמים רבות.

הימנעות מהשתתפות בפני קהל,היא תופעה נפוצה.נראה לי שהחלק בו תיארת את הדימוי העצמי של ביתך,והשיפוטיות הרבה כלפי עצמה,היא זאת הזקוקה לתמיכה ועזרה. נראה שיש לה דרישות גבוהות מעצמה (פרפקציוניזם?), שעלול לגרום לה לידי הימנעות.

טיפול באמנות יכל לעזור לה להתמודד עם תחושת ההצלחה וחוסר ההצלחה,להרשות לעצמה ליצור לא רק לשם ההצלחה אלא גם לשם ההנאה והביטוי.הטיפול באמנות יכל לעזור לה להתמודד בפני החשש מביקורת, גם על ידי ההתנסות ללא מטרת הצלחה דווקא,וגם בכך שהיא מציירת מול המטפלת ,ולומדת בעזרת המטפלת, שהמבט של האחר יכל להיות מבט מלווה ולא שיפוטי.הטיפול באמנות יכל לעזור לה לראות את כוחותיה,דרך האמנות ודרך העיבוד שיעשה מילולית.היא תלמד להתגמש, לא לפחד מטעויות,להתנסות ולהעז יותר מול התנסויות חדשות ולא מוכרות, ולחזק את דימויה העצמי.

נראה שביתך,יכולה להיתרם רבות מהטיפול.כוחותיה שציינת, האינטליגנציה ,והיכולת שלה ליצור קשר עם חברותיה וסביבתה הם כר טוב להצלחת הטיפול.

מובן שהאינפורמציה שאני זקוקה כדי לעזור ולדייק יותר צריכה להיות רחבה יותר.

שיהיה בהצלחה.

אשמח לשוחח,

מיכל

ביתי בת שמונה וכמה חודשים, בכיתה ב'. ילדה מאוד חכמה ונבונה,בעלת איטליגנציה רגשית גבוהה במיוחד וחוש אומנותי מפותח ביחס לבני גילה.
היא מגלה תגובות הימנעות בסיטואציות חברתיות לא שגרתיות, כגון: מפגש עם ידלים מבית ספר אחר או בוגרים מבית הספר. לא מוכנה להופיע בטקסים בית הספר. יחד עם זאת ילדה אהודה וחברותית.
המחנכת קראה אותנו לשיחה והציגה את הפער בין היכולות הקוגנטיביות שלה לבין ההערכה העצמית הכל כך ירודה של ה שבאה לידי ביטוי בהימנעות.(לא מוכנה לשום התנסות שכרוכה בפומביות חברתית,זקוקה לעוגן וכ')
בבית היא אומרת לי לא מעט כי היא שמנה,מכוערת ולא חכמה... אני ובעלי מחזקים אותה אולם זה כנראה לא מספיק.
היא מאוד אוהבת ומתחברת לאומנות. היתה בגן אומנויות והגננת תמיד ציינה שזו התרפיה שלה.

אשמח לדעת באם לדעתך ניתן לטפל במקרה כגון זה באמצעות אומנות ואיך זה עובד.
כמו כן, האם יש לך ניסיון בטיפול במקרים כגון אלה?

תודה
ליאת

היי מיכל,

אני מסיימת את לימודי העבודה הסוציאלית השנה- תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.
אני מאוד רוצה להמשיך את הלימודים לתואר שני, אך פה אני נתקלת בהתלבטות דיי מורכבת:
האם להמשיך לתואר שני (ואם כן, אז האם עכשיו?- מצד אחד, כרגע אני עוד רווקה, יהיה לי יותר זמן להשקיע וללמוד, יש אצלינו בלימודים נשים נשואות שממש על תקן "השרדות" בלימודים ואם אני יכולה לחסוך את זה, אז למה לא?! מצד שני, רוב המרצים שדיברתי איתם בלימודים מציעים לדחות את הלימודים לכמה שנים ובינתיים להתחיל את העבודה בשטח, ולהגיע לתואר שני רק לאחר ניסיון בשטח, כמו כן, אני מעוניינת בלימודים קליניים שרוב האוניברסיטאות דורשות התנסות של שנתיים לפחות בשטח (אך כיוון שהציונים שלי טובים, אני יכולה להמשיך במסלול כזה)
מצד שני, אני מאוד מתחברת לטיפול באומנות, אני חושבת שנפש ואומנות זה יכול להיות שילוב מנצח! אך, אני דיי מרגישה שזה "לקחת סיכון" כי אני לא יודעת איך המצב בשוק, האם מקצים שעות לטיפול באומנות במסגרות השונות גם בשעות הבוקר? האם זה תחום "חזק" בשוק? מה קורה מבחינת החוק?

אני מצטערת על האריכות, אני אשמח לקבל מימך סיוע,
תודה רבה! :)
לילך

יום נפלא, נגה

התרגשתי מקריאת דברייך.תודה.

אני שמחה שדרכך בהירה לך יותר.

אשמח מאד להתעדכן.

מאחלת לך מעומק הלב ,

בהצלחה .

מיכל.

לצערי ,קשה לי לענות על שאלותייך באופן חד משמעי.

סוגיית הגיל אינה רלוונטית,התשובות אינן חד משמעותיות,ושונות מאחד לשני.פעמים קשה בגיל מבוגר יותר לעבור תהליכים ארוכים,ולהרגיש שוב מתחילים,ולפעמים יש את יתרון הנסיון והביטחון שנרכש שעוזר.

רק את,המציאות הקונקרטית שלך, ידיעת כוחותייך,ובדיקת רצונותייך המדויקים הם התשובה.ובכל זאת אנסה לענות,במידה ואת מעונינת להיות מטפלת פרטנית וללוות תהליך לעומקו,יש צורך ללמוד את הפן הפסיכולוגי.במידה ואת מעונינת להנחות קבוצות של יצירה יתכן ולימודי הקבוצה בנוסף לנסיונך המיקצועי יספיקו.

לגבי עבודה ,קשה לענות.ללא תעודת מטפל באמנות,נראה לי שקשה למצוא עבודה בתחום ,אלא אם את בעלת הרבה יוזמה ,ומזל.

שיהיה בהצלחה.
מיכל.

מתוך דברייך,נראה שקשיי ההיפרדות של ביתך,הם מקור הבעיה לסימפטומים השונים.(כולל החזקת חפצים בפה)

כדאי בהחלט לעזור לה להתמודד עם פרידות.(ואולי גם לכם)

טיפול באמנות בהקשר הזה יכל לעזור באופנים שונים.תכנים של קשיי פרידה יכולים להיות מובעים בציור.ההתייחסות דרך הציור לקושי, מאפשרת לתקשר את הקשי בדרך מעודנת יותר.
אפשר לדבר על מה שקורה בציור ובכך התכנים פחות "מאיימים".

כמו כן בקשיי היפרדות,לפעמים יש קשי לפתח את הסימבול.אין מספיק הפנמה פנימית של האובייקטים החשובים,ובעקבות זאת,נאחזים בקונקרטי.הטיפול באמנות מפתחת את היכולת הסימבולית .אני חשה מהתיאור שלך את ביתך , שיותר חופש וספונטניות,יועילו לה. שחרור מצורך של שליטה,נעשה במהלך הטיפול דרך החומרים השונים הליווי ,האמון,והתמיכה המיקצועית.

מקווה שעניתי לך על שאלותייך,

בהצלחה,

מיכל

שוב תודה ושיהיה יום נפלא,
נגה

כדי לענות על שאלתך לעומק אני זקוקה לעוד פרטים התפתחותיים של ביתך, וכמו כן אינפורמציה על הרגלי האכילה שלה, ההתמודדות עם פרידות, ההתמודדות עם תסכולים, האם יש לה קשיי שינה , האם יש לה פחדים? ועוד. כל אלו יוכלו לעזור באיתור הבעיה, והאפשרות לעזור .

הטיפול באמנות יכול לעזור לביתך להיגמל מהחזקת חפצים בפה ע"י הורדת המתח והחרדה. פעולת היצירה ,כשהדגש על ההנאה והחופש מהיצירה ולא על התוצאות, וכן האפשרות לבטא פחדים כעסים דחפים ורגשות בכלל ,ביצירה ובמילים ,ישחררו אותה מהרגליה.
בטיפול באמנות, מתאפשר גם באופן קונקרטי לבטא דרך היצירה והחומרים השונים את המתח ,וגם דרך התכנים והרגשות שעולים, ושאולי לא בוטאו קודם באופן זה.

מעודד לשמוע שביתך חברתית יצירתית ונבונה, ונראה שיש לה את הכלים בהן היא תוכל להיעזר ולהיגמל מהרגליה דרך הטיפול.

בהצלחה,
מיכל.

האם תרפיה באומנויות יכולה גם לעזור במקרה כזה? (היא מאוד אוהבת לעשות יצירות מסוגים שונים).

תודה ומצטערת על האורך,
נגה